נסים
סדן
נולד בפריז ב-1958. הוא מבלה את שנות נעוריו
בין חצרות הלובר למוזיאון האימפרסיוניסטים ומוצא את עצמו שבוי בקסם היצירה
האמנותית שלאורך נהר הסיין תחת כיפת השמים. כחלק מסיסמת ההגשמה היהודית והציונית,
הוא עולה ארצה ומשתקע בקיבוץ שדה-אליהו, שם הוא מקים עם רעייתו ראומה משפחה
לתפארת.
לאחר התנסות ארוכת שנים לצדו של
מאסטר גדול מצרפת Michel
Hertzשביקר בארץ מעת לעת, הציור
נהיה חלק מנוף חייו. קרוע בין הצורך החברתי לקריירה (ברפואה דחופה) לצורך האמנותי
ליצירה, הוא מחליט לפני כ-20 שנה לתת דחיפה משמעותית לעבודתו
האמנותית. שדות העמק, הריחות והצבעים משכרי החושים מהווים בעולמו מקורות השראה
יומיומיים.
מושפע מן הקלאסיים, עבודותיו עוטות יותר ויותר
לבוש אימפרסיוניסטי מובהק: תחושת האופטימיות הנודפת מאליה, חיפוש אחרי האותנטי
בביטוי, צידת האור והצבעים, נתינת חופש לצופה והענקת תחושה אקזיסטנציאליסטית החודרת אל
מעבר לקווים - כל אלה מביעים בד בבד את סגנונו האמנותי אך גם את תפיסת עולמו
האישי.
'החלוצים'
'החלוצים' פורשת בפנינו
את התמות המרכזיות של האידיאולוגיה הציונית הסוציאליסטית על אנשיה, נופיה
ופעולותיה. הטבע משמש כמקום לידתו של האדם, ממנו הוא בא ואליו הוא שייך. הוא
חלק אורגני ממנו ובתור שכזה גם מפריח ומצמיח אותו. ניתן לומר שהטבע מצטייר ביצירות
אלו כקטגוריה נפשית, רוחנית ואסתטית גם יחד. העמל, כמוטיב מרכזי של השיח
החלוצי, המשלב מאמץ מתמיד, התכוונות אל המטרה והתמקדות במשימה, ממחיש בצורה מהימנה
את החלוציות כ'הכרה בשליחות היסטורית והתייצבות ללא תנאי
וללא רתיעה מכל קושי וסכנה', כהגדרתו הקלאסית של בן גוריון. המפגש החברתי, בו כל אחד מעריך את מקומו האישי והשתלבותו
אל תוך המרקם האנושי הכולל מובע היטב על ידי משחק של נוכחות והיעדר, של ייצוג
היחיד והיחד כביטויים משלימים של אותו קיום. 
